נוכח כך, הוגשה לבית משפט השלום בראשל"צ תביעה ייצוגית כנגד חנות רהיטים אשר פעלה בניגוד לדין. ביהמ"ש אישר את בקשת האישור וכתוצאה מכך החנות נאלצה להתפשר ולהחזיר את הכספים שגבתה ביתר מלקוחותיה.
כנגד חברת הרהיטים ד.ס רהיטי יוקרה בע"מ אשר עוסקת בשיווק רהיטים הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית ע"י לקוח שהחזיר לחנות את הרהיטים שרכש, אולם, הוא חויב בדמי ביטול בשיעור של 25% מסכום העסקה. חנות הרהיטים הייתה נוהגת להחתים את לקוחותיה על טופס "סטנדרטי" בו היו רשומים דמי הביטול.
לב ליבה של תביעה ייצוגית זו נעוץ בטענה כי חברת הרהיטים פעלה לכאורה שלא כדין בכך שהגבילה את זכות הביטול של לקוחותיה – בניגוד לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א – 2010. ההפרה בוצעה באמצעות טופס הזמנה בו החנות עשתה שימוש, ובו נכתב כי כל ביטול הזמנה יחייב את הלקוח בתשלום קבוע של 25% מסכום ההזמנה.
דמי הביטול עלו על התקרה הקבועה בתקנות ביטול העסקה וגם, "מכשול" זה של דמי הביטול הגביל ומנע את זכות הביטול של הלקוחות בניגוד לדין.
במסגרתה של תביעה זו השאלה המרכזית האם עסק רשאי לקבוע תנית ביטול שכזו בהסכמי התקשרות עם לקוחותיו?
ביהמ"ש קבע כי תניית ביטול העסקה או דמי הביטול הקובעים באופן ברור ומפורש כי בכל מקרה של ביטול הזמנה יחויב המזמין בסכום העולה על 5% משווי העסקה או השירות היא בלתי חוקית, בהיותה סותרת את הוראות החוק והתקנות.
תקנה 5 לתקנות ביטול עסקה קובעת כדלקמן:
ביטל הצרכן את הסכם הרכישה, כאמור בתקנה 2, רשאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או מערך השירות או 100 שקלים חדשים לפי הנמוך מביניהם.
עוד נקבע, כי תנאים השוללים או המגבילים זכות של לקוח מהווים תנאי מקפח בחוזה אחיד, שכן מדובר על תנאי המסייג את זכותו של הלקוח לבטל את העסקה ומתנה אותה בדרישה בלתי סבירה.
התביעה לא התבררה עד תומה, מכיוון שלאחר שביהמ"ש אישר את בקשת האישור, הצדדים הגיעו להסכם פשרה.
ת"צ (ראשל"צ) 20304-05-16 יעל שולמן נ' ד.ס רהיטי יוקרה (2001) בע"מ, פורסם ב"נבו", פס"ד מיום 02.01.19