לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייניים מינהליים, במסגרת עתירת תושבי שכונה תל אביבית על החלטה של ועדת הערר לתכנון ובניה, אשר דחתה את בקשת תושבי השכונה שלא לאפשר הריסת בית קרקע בשכונה והפיכתו לבניין בן חמש קומות.

תושבי השכונה טענו שזכותם לשמור על צביון השכונה גוברת על התכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אבל בית המשפט דחה את העתירה.

תושבי שכונה בתל-אביב טענו כי בניין בן חמש קומות בשכונה שבה ניתן לבנות לכל היותר שתי קומות ישנה באופן מהותי את אופי השכונה. הם הביעו חשש מצבירת תאוצה של פרוייקטים דומים, שתביא לפגיעה באיכות חייהם בשל עומס בלתי סביר על התשתיות, שנועדו במקור לשכונה עם בתים צמודי קרקע וכבישי גישה צרים. כמו כן טענו העותרים, כי מתן היתר הבנייה יוריד את ערך הנכסים שלהם.

המשיבים, מבקשי היתרי הבנייה, הוועדה המקומית וועדת הערר, טענו כי החלטות ועדת הערר הסתמכו על מסמך מדיניות של הוועדה המקומית הנוגעת למימוש תמ"א 38 בכל תחום תל אביב יפו, שמן הסתם גם הביאה בחשבון את נושא העומסים על התשתיות.

בית המשפט המחוזי קבע שוועדת הערר הפעילה שיקול דעת כדין שעה שהתבססה על המדיניות הקיימת של הוועדה המקומית, תוך שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים: מגמות של ציפוף והתחדשות עירונית בד בבד עם התחשבות בעקרונות שימור, קיימות וסביבה; והצורך בחיזוק של מבנים מרעידות אדמה ליד זכויות התושבים ואיכות חייהם.

בית המשפט המחוזי קבע כי למתן ההיתר השפעה גם בפן החברתי. אם היתר הבנייה יבוטל עולה החשש כי תושבי שכונות חזקות, כמו שיכון דן, יעשו שימוש בכוח שלהם כדי למנוע את ההתחדשות העירונית בשכונותיהם, וכך, רק השכונות שלהם יישארו ירוקות יותר וצפופות פחות וימנעו מאוכלוסיות מגוונות שיכולות להרשות לעצמן לקנות רק דירות קטנות בבית משותף, לרכוש בית באזוריהן. מדיניות זו, קובע בית המשפט, אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות השוויון של מדינה דמוקרטית.

גם לנושא התשתיות התייחס בית המשפט, תוך שהוא מסביר כי גם אם ימומשו מלוא זכויות הבנייה בשכונה, הדבר ייעשה בהדרגה ולאורך זמן, כך שהרשות המקומית תוכל לפתח בהדרגה את התשתיות, בהן פיתוח תכניות להסעת המונים, תחבורה ציבורית ומעבר לתנועה ירוקה.